נדמה שהשנה החדשה, שנת תשפ"ה,מתחילה באמצע ,אנחנו באמצע המערכה, החטופים לא שבו, רבים עוד לא חזרו לביתם, המלחמה לא נגמרה ואנו עוד לא רואים את הדרך לשיקום מתחילה. ובכל זאת מתחילה שנה, לוח השנה העברי אינו פוסק, ומזמין לנו עוגנים עתיקים, הקוראים לנו לשוב אליהם, לשוב אל אמת עתיקה שיש בה את היכולת להזין אותנו, לכוון אותנו, להזכיר לנו את מה שחשוב ומה נותן כח.
השנה יותר מתמיד נחפש את התמיכה שיש בקהילה, בתפילה, בערבות ההדדית, ובערכים שאנו מאמינים בהם. ניתן מקום לאבל, לזכרונות, לפחדים, לחרדות, אבל גם נפתח צוהר לשמחת ההתחדשות, לצורך הקיומי בתקווה, ל חדוות היחד ונדגיש את החשיבות של הודיה,מחילה,חמלה וחלימה. יחד עם רוחות אלול ובוא הסתיו נישא עינינו אל ההרים ונתור אחר אופק והדרך להגיע אליו.
"הגשם מכה בחלונות הקטנים שלנו, קר, נראה שהקיץ הסתיים סופית. אני יכולה לראות מהדרגש שלי את השחפים דואים במרחק בשמיים האפורים. הם כמו מחשבות חופשיות הנעות דרך נפש רחבת ידיים"
אתי הילסום, השמיים שבתוכי
