במנחה של יום כיפור אנחנו קוראים את ספר יונה, המתחיל בקריאה לאחריות ולהתעוררות חברתית. יונה מתבקש לנסוע הרחק ולהציל את נפשם של אנשים שהוא כלל לא מכיר ואינו חלק מהם, נינוה עומדת לפני מהפכה ולו יש אפשרות להצילה. יונה לא מוכן לתפקיד שמוטל עליו והוא מבקש לברוח, ומכאן והלאה מתחיל מסע של בריחות והתעוררויות, של לב הלומד להיפתח וללמוד מה היא חמלה. סיפורו של יונה הוא סיפור מיתי על בריחה והתעוררות, על הפיכה וחזרה בתשובה, בעיקר על ענווה וחמלה. כל אלה רלוונטיים גם היום ואולי יותר מתמיד.
"'ויקום יונה לברוח תרשישה' . מדוע אין סיפור חייו של יונה פותח בלידתו ? משום שאין שום קיום אלא מאותו רגע בו מאזין המשורר לקול הקורא לנשמתו, התובע ממנו להגשים את תעודתו, המקנה להיותו את מובָנָה." (פנחס שדה, החיים כמשל)
יונה/ יעקב פיכמן
אָמַרְתָּ: אֶבְרְחָהּ מֵאֱלוֹהִים!
אַךְ לֹא יִבְרַח אָדָם כִּי מֵעַצְמוֹ –
אוֹ אָז יַפְלִיג תַּרְשִׁישָׁהּ, נוֹף פְּלָאִים,
וְלֹא יֵחַת מִיָּם בְּנָהֳמוֹ.אַךְ לְאָן יִבְרַח וּמַחְשַׁכָּיו עִמּוֹ?
וּתְהוֹם מִתְּהוֹם יַרְעִים בְּאֵין רוֹאִים;
וּמֶרְחָק אֶרֶץ, אַף חֶבְיוֹן אִיִּים –
אִישׁ לֹא יִמְצָא מִפְלָט בָּם מִדָּמוֹ.בֵּן אֲמִתַּי! חוֹזֶה כּוֹאֵב, נוּגֶה!
חָפַצְתָּ הִמָּלֵט מִנַּפְשְׁךָ –
הִתְעָה אוֹתְךָ כּוֹכָב עִוֵּר, מַשְׁגֶּה!קוּם בְּרַח אֶל עַצְמְךָ! עֲזֹב נִינְוֵה,
וְשָׁכַח תַּרְשִׁישׁ! וְאֵשׁ, זוֹ לוֹחֲכָה
דָּמְךָ, אֱהוֹב וּכְאוֹב וְהִנָּבֵא!
יונה/ מירה מאיר
נָהָר זוֹרֵם שֶׁל מִטְרִיּוֹת בְּקֶניוֹן הַבֶּטוֹן
אִישׁ אִישׁ סָגוּר. מַחְרִישׁ.
פּוֹרֵשׁ לְעַצְמוֹ מִפְרָשׂ בּוֹדֵד
מַפְלִיג מֵחוֹף אֶל חוֹף נוֹחֵת
בְּכוֹס הַקָּפֶה הַבָּאָה. בּוֹרֵחַ.
נִמְלָט. אֶפְשָׁר לְשׂוֹחֵחַ עַל מֶזֶג-הָאֲוִיר
עַל הַשָּׁכֵן. הָלְאָה, יוֹנָה,
הָלְאָה, שׁוּב לֹא יָבוֹא
לִוְיָתָן, יוֹנָה, לְהַצִּיל אוֹתְךָ
בַּנָהָר הַזּוֹרֵם בַּקֶַנְיוֹן.
ישן, אל תרדם / רבי יהודה הלוי
יָשֵׁן, אַל תֵּרָדַם / וַעֲזֹב הִתְלַהְלְהֶךָ
הַרְחֵק דַּרְכֵי אָדָם / וְשׁוּר דַּרְכֵי גְבֹהֶיךָ
וְרוּץ לַעֲבֹד צוּר קָדַם / כְּרוּץ כּוֹכְבֵי נְגֹהֶיךָ.
דֵּי לָךְ, מָה‐ לְךָ נִרְדָּם? / קוּם, קְרָא אֶל‐ אֱלֹהֶיךָ!
הַקֵּץ לִרְאוֹת שָׁמָיו / וְאֶת‐ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעוֹתָיו
וְהַבֵּט אָהֳלֵי מְרוֹמָיו / תְּלוּיִם בִּזְרוֹעוֹתָיו,
וְכוֹכָבִים חוֹתָמָיו‐ / פִּתּוּחֵי טַבְּעוֹתָיו,
וּפְחַד מִפְּנֵי אֵימָיו / וְיַחֵל אֶת‐יְשׁוּעוֹתָיו,
פֶּן זְמָן יַגְבִּיהֶךָ / וְרָם לְבָבְךָ בְּגָבְהֶךָ.
וְצֵא בַּחֲצוֹת הַלֵּילוֹת / בְּעִקְבֵי אַנְשֵׁי שֵׁמוֹת,
אֲשֶׁר בִּלְשׁוֹנָם תְּהִלּוֹת / וְאֵין תּוֹכָם תֹּךְ וּמִרְמוֹת,
לֵילוֹתֵיהֶם תְּפִלּוֹת / וִימוֹתֵיהֶם צוֹמוֹת,
לָאֵל בְּלִבָּם מְסִלּוֹת / וְלָהֶם בְּכִסְאוֹ מְקוֹמוֹת
דַּרְכָּם – סֻלָּם לַעֲלוֹת / עַד אֲדֹנָי אֱלֹהֶיךָ.
דְּמָעוֹת תַּזִּיל עֵינְךָ / וְתִתְחָרֵט עַל פְּשָׁעִים,
וְהִתְחַנֵּן לְמוּל קוֹנְךָ / וְאַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים,
וְהַשְׁפֵּל מְאֹד אֶת‐ גְּאוֹנְךָ / וְקַח הַטּוֹב כִּי נָעִים.
כַּבֵּד אֵל מַהוֹנְךָ / לְעֵת יַעֲלוּ מוֹשִׁיעִים
וְיִשְׂאוּ קוֹל הֲמוֹנְךָ: / הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ!
דַּלִּים – עָפָר יְסוֹדָם / הָחָכְמָה מֵאַיִן?
וּמוֹתַר הָאָדָם / מִן‐ הַבְּהֵמָה אַיִן‐
רַק לִרְאוֹת צוּר כְּבוֹדָם, / רְאוּת לֵב לֹא רְאוּת עַיִן,
וּמוֹצָא מַעְיְנֵי סוֹדָם / הַטּוֹבִים מִיַּיִן,
כִּי כֵן, בָּשָׂר וָדָם / תִּמְצָא אֶת‐ אֱלֹהֶיךָ!
יָהּ, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה, / אֲשֶׁר כָּל‐ חֶפְצוֹ פָּעָל,
הַמֵּמִית וּמְחַיֶּה / מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיַּעַל,
עֲמֹד לְמִשְׁפָּטוֹ וֶחְיֵה / וַעֲזֹב מֶרֶד וּמַעַל
לֵאמֹר "מָתַי וְאַיֵּה / וּמָה‐ לְמַטָּה וּמָה‐ לְמַעַל?"
וְאוּלָם תָּמִים תִּהְיֶה / עִם אֲדֹנַי אֱלֹהֶיךָ!