תפילת הגשם

משיב הרוח ומוריד הגשם

תפילת הגשם

"יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ"

דברים כח יב

מיד עם תום סוכות, ביום שמיני עצרת, מתחילים להתפלל על הגשמים. בתפילת מוסף של שחרית מוסיפים פיוטי תחינה להורדת גשמים ובתפילת העמידה מוסיפים את הברכה: "משיב הרוח ומוריד הגשם".

לאורך הדורות נכתבו מגוון פיוטי גשמים, שזכו גם לביצועים יפים בשירה. עבור יהודי אירופה הגשומה שבה היהודים לא עסקו בחלקאות הפכה התפילה יותר למנהג וסמל, ודווקא החזרה אל הארץ חידשה את התקווה העתיקה לגשמי ברכה על האדמה.

תפילת הגשם בביצוע מיוחד

יהודים מתפללים לגשם

תפילת הגשם מבטאת את התקווה הגדולה למימוש ברכת התורה בספר דברים (פרק כח): "יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ." ברכת הגשם מבטאת את המגע הישיר בין ברכת שמים למעשי האדם. בהתאם לכך, עצירת הגשמים מבטאת את הנתק הקשה שבין שמים וארץ. הקללה הגדולה ביותר של התורה היא "ועצר את השמים ולא יהיה מטר". הריקון של השמים מותיר את האדם נטוש ובודד וללא אוכל והזנה.

פיוטים לגשם

לאורך הדורות והמסורות התפתחו פיוטים רבים מעדות שונות וממסורות שונות.  הנה קצת ממגון הפיוטים הנפלאים שחוברו: 

מכסה שמיים / מיוחס לר' שלמה אבן גבירול

מְכַסֶּה שָׁמַיִם בֶּעָבִים וּמַלְבִּישֵׁם
וּמַחֲלִיף זְמַנִּים עֲלֵי חֹק וָרֶשֶׁם
אוֹצָרְךָ הַטּוֹב פְּתַח נָא לְהַחֲיוֹת בּוֹ כָּל נְפוּחֵי נֶשֶׁם
מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם

אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ מִקְצוֹת הָאָרֶץ וְעַד קְצוֹת
אָדָם וּבְהֵמָה וְכָל יְצוּרֵי אֲרָצוֹת
מַשִּׁיב הָרוּחַ לְעִתּוֹת קְצוּצוֹת
וְשׁוֹלֵחַ מַיִם עַל פְּנֵי חוּצוֹת
אוֹצָרְךָ הַטּוֹב פְּתַח נָא לְהַחֲיוֹת בּוֹ כָּל נְפוּחֵי נֶשֶׁם
מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם

תיקון הגשם על פי נוסח ספרדים ועדות המזרח

אֵל חַי יִפְתַּח אוֹצְרוֹת שָׁמָיִם, יַשֵּב רוּחוֹ יִזְּלוּ מָיִם:

אֱלֹהֵינו וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ ואמותינו,
בְּגִשְמֵי אוֹרָה . תָּאִיר אֲדָמָה:
בְּגִשְמֵי בְרָכָה . תְּבָרֵךְ אֲדָמָה:
בְּגִשְמֵי גִילָה . תָּגִיל אֲדָמָה:
בְּגִשְמֵי דִיצָה . תְּדַשֵּן אֲדָמָה:
בְּגִשְמֵי הוֹד . תְּהַדֵּר אֲדָמָה:
בְּגִשְמֵי וַעַד טוֹב. תְּוַעֵד אֲדָמָה:
בְּגִשְמֵי זִמְרָה. תְּזַמֵּר אֲדָמָה:
בְּגִשְמֵי חַיִים . תְּחַיֶה אֲדָמָה:
בְּגִשְמֵי טוֹבָה. תֵּטִיב אֲדָמָה:
בְּגִשְמֵי יְשוּעָה. תּוֹשִיעַ אֲדָמָה:
בְּגִשְמֵי כַלְכָּלָה. תְּכַלְכֵּל אֲדָמָה:

אָנָּא הוֹרִידֵם לְאוֹרָה. לִבְרָכָה. לְגִילָה. לְדִיצָה. לְהוֹד. לְוַעַד טוֹב. לְזִמְרָה. לְחַיִּים טֹובִים. לְטוֹבָה. לִישוּעָה. לְפַרְנָסָה וּלְכַלְכָּלָה:


"גשם הקשב לנשים בחלון"

פיוטי גשם מודרנים

חיי היהודים בארצות אירופה המשופעות במים הנציחו את נוסח תפילת הגשם כחלק מריטואל חג שמיני עצרת אך הגשם חדל לתאר את דופק החיים שלהם. "תפילת הגשם" ריגשה בחגיגיותה, בפיוטיה ובהיותה סימן לסיום חגי תשרי, אך הגשם חדל להיות המסמל את קשרי שמים וארץ. יהודים בחו"ל אמרו "מוריד הגשם" באותה כוונה שבה אמרו "המחזיר שכינתו לציון" – כצפצוף הזרזיר.

השיבה לארץ הולידה מחדש את תפילות הגשם, משוררים וזמרים רבים חיברו שירים נפלאים המבטאים את הכמיהה לגשם, את ההשתוקקות אליו.  הכמיהה לגשם מסמלת גם בשירה העברית, הרבה יותר מרצון להזנה גשמית, היא מבטאת את הגעגוע לקשר, לשפע, לאהבה. הגשם מסמל את ההגשמה של החלומות והשאיפות שלנו, הגלויים והסמויים מן העיין 

 תפילה לגשם

הרב יהורם מזור

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ וְאִמוֹתֵינוּ

​זְכוֹר אָב נִמְשַׁךְ אַחֲרֶיךָ – כַּמַּיִם.
וּבְנוֹ הַנֶעֱקָד וְשָב וְחָפַר בְּאֵרוֹת – מָיִם.
נֶכדוֹ נֶאֱבַק בְּשָֹר בָּלוּל מֵאֵשׁ – וּמִמַּיִם.
בֵּרַכְתָּם כִּי זַרְעָם יִהְיֶה כְּחוֹל עַל שֹפַת – מָיִם.
בַּעֲבוּרָם אַל תִּמְנַע – מָיִם.

​זְכוֹר אֵם עָבְרָה נַהֲרוֹת – מָיִם.
כַּלָּתָה שָאֲבָה עַד רָווּ הַגְּמָלִים – מָיִם.
וְעֵת נִרְאֲתָה לְדוֹדָהּ גָּל אֶבֶן מִבְּאֵר – מָיִם.
תָּמְכָה בְּאִישָהּ בַּחֲצוֹתוֹ נַהֲרוֹת – מָיִם.
בִּזְכוּתָן חֹן חַשְרַת מָיִם.

זְכוֹר מַנְהִיג הַמּוֹצִיא לְעַמּוֹ מִּתּוֹךְ הַסֶּלַע – מָיִם.
תַּלְמִידוֹ הֶעֱבִיר עַמְּךָ בְּגִזְרַת יַרְדֵן – מָיִם.
מְשִיחֲךָ בְּעֵת מִלְחָמָה אָמַר מִי יַשְקֵנִי- מָיִם.
הִנְהִיגוּ עַמְּךָ הַמְּשַוֵּעַ לְפָנֶיךָ הַיֹּום – לַמָּיִם.
בִּזְכוּתָם תָּשִֹים מִדְבָּר לַאֲגַם – מָיִם.

זְכוֹר מַנְהִיגָה וְנָשִים חוֹלְלוֹת עַל שְֹפַת – מָיִם.
כְּשוֹפֶטֶת תַּחַת תּוֹמֶר הוֹשִיעָה בְּשִטְפוֹן – מָיִם.
וְעֵת צַר בִּיקֵש הִשְקְתָהוּ חָלָב וְלֹא – מָיִם.
תָּמְכָה בַּחֲמוֹתָהּ עַד שוּבָהּ לְאֶרֶץ גּוֹלוֹת – מָיִם.
בִּזְכוּתָן יִרְווּ הָרִים וַעֲמָקִים שֶפַע – מָיִם.​

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ וְאִמוֹתֵינוּ

הַקַּיִץ עָבַר עוֹד מְעַט יֵרְדוּ גִּשְׁמֵי –מָיִם.
הַר שְפֵלָה עֵמֶק וּמִדְבַּר יִרְווּ –מָיִם.
עֲצֵי פְּרִי וּשְֹדוֹת תְּבוּאָה יָנִיבוּ בְּרָב –מָיִם.
אֲדָמָה יְבֵשָׁה תְּרוּעֲנַן וְתִפְרֶה מִבִּרְכַּת –מָיִם.
וְכֹל הַנְּחָלִים יִמְלְאוּ –מָיִם.
כְּמוֹ צִמְחֵי הַשָּׂדֶה הַצְּמֵאִים – לַמָּיִם.
כָּךְ נַפְשֵׁנוּ לְךָ תַּעֲרוֹג כְּאַיָּל עַל אֲפִיקֵי – מָיִם.
תִּצּוֹק רוּחֲךָ עָלֵינוּ וְטַהֲרֵנוּ – כְּבַמַּיִם.
וְנִשְׁתֶּה תּוֹרָתְךָ הַמְּשוּלָה –לְמָיִם.
הוֹי כָּל הַצָּמֵא לְכוּ – לַמַּיִם.

גשם הקשב לנשים

מילים: תרצה אתר | לחן: נפתלי אלטר

עד רדת הערב, גשם.
הקשב לנשים בחלון,
עד רדת החושך. גשם, הקשב
לנשים הצופות בוילון.

גם לנו אדמה שמחכה
למשהו מלמעלה.
גם בנו יש אימה וזעקה
למשהו פורח… וכן הלאה…

עד סוף השבוע, גשם.
הקשב לנשים בחלון,
עד קץ השבועיים. גשם, הקשב
לנשים העומדות ומחכות.

גם לנו בחצר גינה קטנה
ריקה מזוהר דשא.
גם אנו מצפות עד אין בינה
למשהו ברוך כמו הגשם.

גם בתוכנו מחכה, שותקת,
חלקת ארץ קטנה, חרבה.
והגשם שלנו איחר לרדת.
הגשם שלנו
טרם בא.

אך הגשם שלנו יבוא
עננים כבר זעים במרחק.
הגשם שלנו קרב, קרב
בצעדי ענק.

הקשב לנשים בחלון.
גשם אדיר ונוהר.
הקשב, איך קוראות הן בזו אחר זו –
הוא חוזר

דילוג לתוכן