קול נדריי

אֵלֶּה רַק נְדָרִים קְטַנִּים, כִּמְעַט
מוּבָנִים מֵאֲלֵיהֶם. לֹא בֶּאֱמֶת
כָּאֵלֶּה שֶׁחָשׁוּב לְהַזְכִּירָם הָעֶרֶב.
יוֹתֵר הִתְחַיְּבוּיוֹת אוֹ אַף לְמַטָּה מֵהֶן,
הַבְטָחוֹת שֶׁבְּעָלְמָא:
לֹא לְהַשְׁאִיר פָּצוּעַ בַּשָּׂדֶה,
לִפְדּוֹת אֶת הַשְּׁבוּיִים, לֹא לִשְׁפֹּךְ דָּמִים,
לְהַקְפִּיד לִזְרֹק אֶת מְכָלֵי הַפְּלַסְטִיק לַפַּח הַכָּתֹם.
כָּאֵלֶּה מִין הַבְטָחוֹת. סוּג שֶׁל שְׁבוּעוֹת שֶׁהֻכְרַחְנוּ לְהִשָּׁבַע
כִּי נוֹלַדְנוּ בְּצֶלֶם, נַנִּיחַ.
אִסּוּרִים שֶׁאָסַרְנוּ בָּהֶם אֶת עַצְמֵנוּ מִדַּעַת, וּבְתִקְוָה
שֶׁיּוֹם הַכִּפּוּרִים לֹא יַתִּיר.
שֶׁלֹּא יְבַטֵּל אִתָּם אֶת מִי שֶׁאֲנַחְנוּ.