סליחה הינה תנועה כלפי העבר, אך היא גם תנועה כלפי העתיד. אנחנו מפנים את תשומת ליבנו אל מה שהכאיב וכואב, אל האכזבות והפגיעות, מַפנים מבט אל כל מה שהיה יכול להיות אחרת, ומה שצריך היה להיות אחרת – ומחפשים איך לסלוח.
סליחה אינה שיכחה או מחיקה של העבר, היא תנועה של הרפיה, ויש בה מן הוויתור, ולכן זה לא קל לסלוח. סליחה הינה בחירה הנובעת מהיכולת להשלים ולהתאבל על מה שהיה, כדי לייצר עתיד טוב יותר.
המסורת היהודית הבינה שאי אפשר להתחיל שנה חדשה בלי לסלוח, ובלי לבקש סליחה.
מצד אחד להיטיב את היכולת להודות בטעויות שלנו, להרגיש את הפגיעות הכאבים, אלו שהכאיבו לנו ואלו שהכאבנו, ומן הצד השני להפנות מבט אל העתיד ולבחור להתחיל מחדש.
סליחה היא בחירה לשוב ולהאמין בעצמי, בזולתי, באלוהים, באדם ובעולם.
קָשָׁה הַסְּלִיחָה/ יחזקאל רחמים
לַזֶּה שֶׁפָּגַע בְּךָ כָּל כָּךְ
עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה – לַזֶּה
שֶׁפָּגַעְתָּ בּוֹ אַתָּה.
עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה –
לְךָ עַצְמְךָ.
קָשֶׁה הַטִּפּוּס בְּסֻּלָּם
הַמַּלְאָכִים. קָשָׁה
הַסְּלִיחָה.
וְיָפָה.
גַּם הַיָּם נָסוֹג / יוֹנָה ווֹלָךְ
גַּם הַיָּם נָסוֹג
וְיֵשׁ לוֹ אוּלַי
רִגְשֵׁי אַשְׁמָה
כְּמוֹ לִי
פִּתְאוֹם
וְהַכֹּל חוֹף
וְיֵשׁ צְדָפִים לֶאֱסֹף
וְחַיּוֹת
וְצָרִיךְ לַחֲזֹר
מֵהַנְּסִיגָה
וְלֶאֱסֹף.
זה הזמן לסלוח / מילים יואב יצחק, לחן ארא דינקגצ'יאן
עוד ארוכה הדרך אל האושר
רצופה היא מכשולים רבים
עת לחייך לשמוח גם לדמוע
אך מה יפים יפים הם החיים
זה הזמן לסלוח
לוותר לשכוח
גם אם זה קשה
שנינו יחד את
הכל עוד נשנה
לא צריך לברוח
את האמת למרוח
אני ואת לא נשנה
את העולם הזה
את שתי עיני נושא אני למעלה
מבקש תשובות לשאלות
אין מענה ואיש גם לא יודע
האם בסוף הדרך ניפגש
זה הזמן לסלוח…
סליחות מודרניות: לרפא את שבר העולם
"וכך חוזר האדם הישראלי אל מקורו ושורשו האנושי ואומר: אנחנו "אשמנו, בגדנו, גזלנו", ובהכותו בכפו על חזהו ובהרגישו עצמו חלק מן אותה הִכָללות של "אנחנו" הרי הוא באותה שעה לא רק חלק מן העדה המתפללת אלא גם אבר מגופה של האנושות כולה, מן "כל הברואים" כולם. כשם שהשנה נעשית ב"ימים הנוראים" נציגתו של הנצח, כך ישראל נעשה נציגו של המין האנושי. ישראל מתפלל "עם העבריינים" מבפנים ומבחוץ. כי כל אדם חוטא." פרנץ רוזנצוויג, כוכב הגאולה
—
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּהִתְכַּחֲשׁוּת לְחֻלְשָׁתֵנוּ וְטָעוּיוֹתֵינוּ, מִתּוֹךְ יֵצֶר גַּאֲוָה;
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ בְּנִּצּוּל כּוֹחֵנוּ עַל פְּנֵי אֲחֵרִים: שְׁכֵנִים, אֲהוּבִים, שֻׁתָּפִים, בַּעֲלֵי הַחַיִּים.
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לִפְנֵי כָּל הָעוֹלָם בַּאֲטִימַת לִבֵּנוּ לְעוֹנִי, לְדִכּוּי, לִשְׁחִיתוּת, לְמִּלְחָמוֹת;
וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּהַדְחָקָה וְהִתְעַלְּמוּת מִכְּאֵבֵנוּ שֶׁלָּנוּ;
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לִפְנֵי הוֹרֵינוּ בְּשִׁפּוּטִיּוּת חַסְרַת חֶמְלָה;
וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּבִקֹּרֶת עַצְמִית יְתֵרָה וּבְהַלְקָאָה עַצְמִית;
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לִפְנֵי אֲחֵרִים בְּהִתְמַקְּדוּת בְּטָעוּיוֹתֵיהֶם בִּכְדֵי לְהַרְגִּישׁ חֲכָמִים אוֹ צוֹדְקִים יוֹתֵר;
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּהִתְכַּחֲשׁוּת לְאוֹר-הַיְּקָרוֹת הַמָּצוּי בְּתוֹכֵנוּ;
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לִפְנֵי אֲהוּבֵינוּ בְּצִמְצוּם גִּלּוּיֵי אַהֲבָה;
וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לִפְנֵי גּוּפֵינוּ שֶׁלָּנוּ בְּהַזְנָחָה;
וְעַל חֵטְא שֶׁהִרְעַבְנוּ אֶת נִשְׁמָתֵנוּ מִמָּה שֶׁמְּבַקֵּשׁ לְהָזִין אוֹתָהּ;
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ בְּהַשְׁאִירֵנוּ אֶת בְּעָיוֹת הָעוֹלָם מֵחוּץ לִתְּחוּם הַשָּׂגָתֵנוּ;
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ בַּחֲשִׁיבָה עַל עַצְמֵנוּ בִּרְצִינוּת יְתֵרָה;
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בַּהֲלִיכָה אַחַר אֱלִילֵי שָׁוְא: כֹּחַ צְבָאִי, כֶּסֶף, מַעֲמָד;
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ בִּתְבִיעַת בַּעֲלוּת עַל הָאֲדָמָה, עַל יְלָדֵינוּ, עַל אָהוּב, עַל אֲהוּבָה;
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לִפְנֵי עָצְמָתֵנוּ הָאֲמִתִּית בְּקָרְבָּנוּת לִשְׁמָהּ;
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ כְּלַפֵּי אֵי-מִישֶׁהוּ בְּהַאֲשָׁמָה, בְּמָקוֹם לָקַחַת אַחְרָיוּת;
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ בְּהַשְׁחָתַת תְּנָאֵי הַחַיִּים עַל כַּדּוּר הָאָרֶץ;
וְעַל כֻּלָּם אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת סְלַח לָנוּ מְחַל לָנוּ כַּפֵּר לָנוּ. /
הרַבּה מיכל טל-יה
אָטַמְנוּ אָזְנֵינוּ מִזַּעֲקַת דַּל וְאֻמְלָל
בַּזְנוּ לִישַׁר דֶרֶךְ וּנְקִי כַפַּיִם
גָּבַהּ לִבֵּנוּ
דָּחִינוּ דֶּרֶךְ אֶרֶץ מֵחַיֵּינוּ
הִסְכַּמְנוּ עִם בַּעֲלֵי מֵאָה
וִתַּרְנוּ עַל הַקְּדֻשָׁה
זָבַחְנוּ לְעֵגֶל הַזָּהָב
חָרַטְנוּ עַל דִּגְלֵנוּ "רַק בְּחַיִל וְרַק בְּכֹחַ"
טַחְנוּ תָּפֵל אֶת חַדְרֵי לְבָבֵנוּ
יָכֹלְנוּ אַךְ לֹא רָצִינוּ
כָּרִינוּ בּוֹר לִתְמִימֵי דֶרֶךְ
לָטַשְׁנוּ עַיִן אֶל זוּלָתֵנוּ
מִהַרְנוּ לְהַרִים קוֹל וְיָד
נִצַּלְנוּ כָּל הִזְדַּמְּנוּת לְנַצֵּל
סָמַכְנוּ עַל עַצְמֵנוּ
עָבַדְנוּ אֱלִילֵי נֵכָר
פָּחַדְנוּ לְהַכְרִיז עַל הָאֱמֶת בְּקוֹל
צָחַקְנוּ וְלָעַגְנוּ לָרָשׁ
קִדַּשְׁנוּ אֶת הַחוֹל וְאֶת הַחֹמֶר
רָאִינוּ וְלֹא הֵעַדְנוּ
שָׁכַחְנוּ אֶת שֶׁלֹא נָעַם לָנוּ לִזְכֹּר
תָּפַשְׂנוּ מְרֻבֶּה לֹא תָפַשְׂנוּ .
הרב מרדכי רותם
