בבוקר השני של ראש השנה קוראים את פרשת העקדה, הנפתחת באמירה המתמיהה של אברהם: וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְהָ֣אֱלֹהים נִסָּ֖ה אֶת־אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אַבְרָהָ֖ם וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי". שלוש פעמים אומר אברהם הנני בסיפור העקדה, ומילה זו המחברת בין המילה "אני" למילה "הן" מסמלת את ההתייצבות המלאה, הנוכחות המוחלטת, גם כשקשה, מפחיד, וישנו פיתוי לסגת ולוותר. רש"י מפרש אמירה זו כך : "הנני, כך היא ענייתם של חסידים, לשון ענווה הוא ולשון זימון". אל מול מילת ההתייצבות "הנני" של אברהם מהדהדת מילת השאלה "אַיֶּכָּה" – מילת החיפוש של אלוהים את האדם הראשון בברחו מהאחריות על אכילת פרי עץ הדעת. המסורת מיטיבה לחבר בין: "אֵיכָה" לְ"אַיֶּכָּה": "אַיֶּכָּה בחינת אֵיכָה ישבה בדד".(ר' נחמן מברסלב בעקבות מדרש רבה). ממש כשם שהבריחה מובילה לחורבן, ההתייצבות מובילה לתיקון גדול.
בשבועות האחרונות האחרונים אנו נפעמים לראות שבוע אחר שבוע את ההתייצבות המוחלטת של אלפי צעירים ברחובות, נאבקים על צביון המדינה. "נפלתם על הדור הלא נכון" הם צועקים, אך זהו הדור הנכון במקום הנכון האומר "הנני" – אנחנו כאן ואנחנו לא מוותרים על מדינה יהודית ודמוקרטית.
"הֲרֵי יֵשׁ לְךָ מָה לְהָבִיא. וַאֲפִלּוּ אִם יֵשׁ בְּךָ יֵאוּשׁ עָמקֹ, יֵאוּשׁ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ פְּשָׁרוֹת, כְּלוֹמַר, אִם יֵשׁ לְךָ חֵלֶק בַּיֵּאוּשׁ הַגָּדוֹל – יֵשׁ לְךָ מָה לְהָבִיא. כִּי גָּדוֹל כּוֹחַ הַיֵּאוּשׁ הַגָּדוֹל בַּיְּצִירָה אוּלַי לאֹ פָּחוֹת מִכּוֹחַ הָאֱמוּנָה הַגְּדוֹלָה. אֲבָל, בְּיִחוּד, אִם יֵשׁ לְךָ מַעֲשֶׂה שֶׁאַתָּה מִשְׁתַּתֵּף בַּעֲשִׂיָּתוֹ, שֶׁאַתָּה שׁוֹאֵף לַעֲשׂוֹתוֹ בְּאפֶֹן שֶׁלּאֹ יִתְחַלֵּל בְּעֵינֵי עַצְמְךָ – יֵשׁ לְךָ מָה לְהָבִיא." א.ד גורדון
הנני / שלומית נעים נאור
וַתַּעַמְדִי מוּל עַצְמֵךְ
וַתֹּאמְרִי בְּקוֹל רָם וְנִשָּׂא
כִּי פִּיךְ וְלִבֵּךְ שָׁוִים
וּפָשַׁטְתְּ יָדַיִךְ
וְנָשַׁמְתְּ עָמֹק
וְיָם לְפִתְחֵךְ הִשְׂתָּרֵר
וְטָבַלְתְּ וְעָלִית מֵהָרַחֲצָה
וּטְהוֹרָה וּבָרָה
וְאֵין בָּךְ מְאוּם
וַתַּעַמְדִי מוּל אֱלֹהַיִךְ
מוּל הַמִּדְבָּרמוּל הַיָּם מוּל הָעִיר הַהוֹמָה
מוּל עַצְמֵךְ שֶׁל הַיַּלְדוּת
וּמוּל מָה שֶׁתִּהְיִי בַּשִּׁכְחָה
וְשָׁאַגְתְּ כִּי בָּחַרְתְּ בַּחַיִּים בָּחַרְתְּ בְּעַצְמֵךְ
וְסָלַחְתְּ לְעַצְמֵךְ עַל פִּשְׁעֵי הָאֶתְמוֹל
וְסָלַחְתְּ לְסוֹבְבַיִךְ עַל מַעֲשֵׂיהֶם הַיּוֹם
וּמָצָאת חֶמְלָה עַל כָּל בָּרוּא
וּמָצָאת בָּךְ אַהֲבָה לְכָל אֲשֶׁר עֵינֵךְ לִטְּפָה
וְתֵדְעִי כִּי אַתְּ
אַחַת וּשְׁמֵךְ
אֶחָד.